פרק 2: הנימיה הידידותית.

שהתעורר  הוא  היה  להפתעתו  במחילה  חמה  ונעימה.  הוא  מישש

את  סביבתו  מכיוון   שעוד  לא  יכל  ליראות  וגילה  שהוא    מתחת  לאדמה .

הוא  המשיך  לגשש  את  סביבתו  במתרה  לברר  עוד  פרטים  על

מיקומו . ופתאום!  הוא  הרגיש    מגע  מוכר   לא  היו  לו  הרבה  חוויות  בחיים

אז  נדיר  שכבר  יהיה  לו  משהו  מוכר . הוא  המשיך   למשש  את

העצם  המוזר  זה  היה  דבר  חם  נעים   ופרוותיי . ואז  הוא  ניזכר......

אימא!  הוא  חשב  הוא  ניסה  לינוק  אבל  העצם  המוזר  זז.  והוא  ילל 

והבין  שזות  לא  אימו.  היצור  רחרח    אותו  והחתול  מירוב  פחד

לא  זז . ואז  כרה  דבר  מוזר  היצור  לקח  אותו  לערמת  עלים

רכה  והחתול  הרגיש  שוב  כאילו  זות  אימו  אבל  זות  לא  הייתה  החתולה.

שכן  זה  בלתי  אפשרי  בגלל  שהחתולה  נטרפה  על  דיי  תנים . זות  הייתה  נמייה    שמצאה  אותו  בלילה  והחליטה  לתפל  בוא. לאחר  כמה  ימים  ששהה  החתול אצל  הנמייה  הוא  סוף  סוף   הבין  שזהו  יצור  ידידותי  אשר  אין  ברצונו  לפגוע  בוא .  והתחיל  לחבב  את  הנמייה  הידידותית  הזות  שכן  היא  דאגה  לו  כאילו  היה  הבן  שלה.  הם  נעשו  כרובים  מאוד  הנמייה  אהבה  את  החתול  והחתול  אהב  את  הנמייה.  עבר  שבוע  מי  אז  שהנמייה  מצעה  את  החתול  והיא  החליטה  שאם  הוא  רוצה  לשרוד  הוא  צריך  ללמוד איך     צדים. היא   הוציאה   אותו  מי  המעורה  לראשונה  מאז  ניכנס  אליה . והוליכה  אותו  למקום  בו  שורצים  עכברים  וציפורים  רבים.  היא  ניסתה  להדגים  לו  איך  צדים  אבל  הוא  שעדין  כרום  כיסה  את  עינו    לא  היה   יכול  לראותה   בכלל

ולכן  לא  למד  לצוד . אבל  הנמייה   שלא  ידעה  שהוא  לא  יכול  ליראות  ניסתה  בכול  כוחה  ללמדו  לצוד.  היא  ניסתה  לפתותו  בבשר  חיי  כידי  שתתעורר  אצלו  תעבה  לבשר . אבל  שהריך  את  הבשר  ניזכר  בריח  שהיה  לאימו  בזמן  שטרפו  אותו  והתרחק .  היא  ניסתה  עוד  כול  מיני  שיטות  שונות  ומשונות  אבל  מכיוון  שלא  ראה  החתול  לא  למד  כלום.  הנמייה  לא  ידעה  מה  לעשות  הריי  חיה  לא  צמחונית  שלא  יודעת  לצוד  לא  תוחל  לשרוד  ביער  של  הילה.   היא  הובילה  את  החתול  בחזרה  למנהרה  ובלילה . שהחתול  כבר  ישן  היא  החליתה  בליבה   החלתה  גורלית  ועצובה . היא  ידעה  שאם  החתול  לא  יוכל  לצוד  הוא  ימות  מי  רעב . שזהו   מוות  אכזרי  ואיטי  היא  ידעה  שיש  דרכים  הרבה  יותר  כלות  למות . היא  החליתה  לתת  לו  למות  בדרך  כלה.  יותר.....................וכך  באמצה  הלילה  היא  גררה  את  החתול  לגיבעה  גדולה.   שהגיע  לראש  הגיבעה  היא  התבוננה  בחתול  פעם  אחרונה  והזילה  דמעה. 

היא  ידעה  שזה  מה  שטוב  בשבילו  ועם  הוא  לא  ימות  עכשוו  הוא  ימות  אחר  כך  ביסורים.   ובעדינות  בבכי  ובלי  רצון  היא  הדפה  את  החתול   מי  הגיבעה ...  אבל  למזלו  של  החתול  הנמייה  שלא  הייתה  כול-כך  חכמה  שככה  שחתולים..........  תמיד  נוחתים  על  ארבע.  וכך  כרה.  למרות  שהחתול  היה  ישן  הנפילה  היתה  כול-כך  ארוכה  שבזמן  שהתעופף  בן  שמיים  וארץ  הוא  התעורר והספיק     לנחות  על  ארבע . שהנמייה  ראתה  את  החתול  נופל  הי  כול-כך  שנתה  את  עצמה  שקפצה  גם  היא  מהצוק .